מחברת ללא כריכה, שעל העמוד הראשון של הדף התשיעי שלה רשום כנראה המספר 21 (המחברת היתה מקופלת כך שעמוד זה היה העמוד הראשון שלה). במחברת כארבעים ושניים דפים, שעל גבי עשרים וארבעה מתוכם כתובים דברים (ושאר הדפים ריקים). במחברת התייחסויות לפסוקים העוסקים במוסר. כך לדוגמא, בעמוד הראשון של הדף התשיעי של המחברת נזכרים ענייני המילה "איכה", ונזכרים 'רקב רוחני', 'חורבן', 'מועדים'. בשורה הראשונה מצוטטות המילים "בז לרעהו חסר לב", מתוך משלי, יא יב. מצוטטות המילים "איכה אשא" והמילה "לבדי", מתוך דברים א יב. וכן מצוטטות המילים "היתה", "ישבה" ו"בדד" מתוך תחילת מגילת איכה. במחברת התייחסויות גם למסכת חולין, לענייני הגות ולפיזיקה
8 Responses
אין ספק שמר שושני ז"ל, היה גאון בשכלו ובעל זיכרון יוצא מגדר הרגיל וגם בעל הבנה חריפה, לכן אולי ניתן להגדירו יותר כ"סיני" מאשר "עוקר הרים".
א. השאלה הראשונה שהנני שואל הינה, האם הוא היה רק מורה או גם מחנך ?
ב. השאלה השנייה מהי המורשת שהוא הנחיל לתלמידיו ומורשת זו יש לאתר בכתביו. בהנהגותיו מר שושני לימד אותנו שאין משמעות למראה החיצוני של האדם אלא לתוכן הפנימי שהאדם מייצג.
עפ"י הרמב"ם , גדול פוסקי ההלכה, מטרת התורה הינה שלמות השכל ושלמות המידות. נכון שהשלמות האחרונה לפי הרמב"ם הינה השלמות השכלית אולם בד בבד על האדם מישראל לשמור ולתקן את מידותיו. ואם מר שושני בחר לכתוב במחברת זו את הפסוק ממשלי "בז לרעהו חסר לב". נשאלת השאלה מדוע הוא פגע והעליב חלק מתלמידיו? אמנם הרמב"ם פוסק "זרוק מרה בתלמידים" על מנת לחדדם אולם חז"ל אמרו "יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך". ולכן לחדד את התלמידים זוהי הנהגה חינוכית חשובה אולם לא באמצעות פגיעה בכבודם והלבנת פניהם ברבים(גם אם מטרת העלבון הינה חינוכית). נראה מכאן שמר שושני היה מורה דגול אולם לא מחנך לדורות. מכיוון שכשמדלגים על המוסר והמידות אפילו במעט מחמיצים את אחת ממטרות התורה אלא אם הוא עשה תשובה על הנהגה זו, זאת אינני יודע. התורה התירה לנו לאכול את בעלי החיים הכשרים שאינם מצטיינים ביכולת השכלית שלהם אלא במידותיהם הטובות והנוחות. לכן, אע"פ שהרמב"ם אומר ש"השכל הוא כבוד ה'" ומטרת התורה שנגיע להכרה ותובנה שכלית, הנה שלמות המידות עדיפה על ההבנה השכלית וקודמת לה בזמן. פי שנאמר "האמת והשלום אהבו" ומסביר הרמב"ם שהאמת בדברי הנביא הינה ההכרה השכלית שאנחנו חייבים לחתור אליה והשלום הינו תיקון המידות.
רצוי מאוד ללמוד הלכות בין רב לתלמיד, לרב מותר להוכיח תלמיד ברבים, וזה לא בגדר מלבין פני חברו,
וכך ראיתי אצל הרב שלי שהיה מוכיח יחיד או רבים בפני כולם ..
בז לעהו חסר לב
שלום
אסור לדבר סרה במתים.
לכן, כנראה שעם מר שושני היה טעם כמוס להנהגותיו ולעובדה שהוא לעיתים "פגע" באחד מתלמידיו מילולית.
אולם מלכתחילה אין להעליב את התלמיד, למעט מה שהתירו חז"ל לחדדם בשאלות וכפי שאמרו "זרוק מרה בתלמידים".
https://etzion.org.il/he/philosophy/great-thinkers/harav-aharon-lichtenstein/%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%93%D7%9F-%D7%9B%D7%9E%D7%9C%D7%9E%D7%93
שלום
אסור לדבר סרה במתים.
לכן, כנראה שעם מר שושני היה טעם כמוס להנהגותיו ולעובדה שהוא לעיתים "פגע" באחד מתלמידיו מילולית.
אולם מלכתחילה אין להעליב את התלמיד, למעט מה שהתירו חז"ל לחדדם בשאלות וכפי שאמרו "זרוק מרה בתלמידים".
ח במה דברים אמורים, בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו, או מפני דעתן שהיא קצרה; אבל אם ניכר לרב שהן מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו--חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים, כדי לחדדן; ובעניין זה אמרו חכמים, זרוק מרה בתלמידים.
"אבל אם ניכר לרב שהן מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו--חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים"
https://mechon-mamre.org/i/1304.htm