שימו לב: אפשרי שמשך ההורדה יהיה ארוך, לאור איכות הקובץ הגבוהה
מוזמנים להשאיר בתגובות את הפענוחים, המחשבות והחידודים שלכם
6 Responses
בדף הראשון כותב יסודות מתמטיקה כנראה [...1) הזמנים (אגפים, בחינות) 2) הנמדדים (קו שטח, שורש במקום - זמן - הגוף) 3) הערך = הז' הופשט, עובדות, .....?
..יצעת(?) אור, גווניו - ובהירותו. 1) דרגות החיים, 2) 8(?) 3) שF(?) ...]
בעמוד הבא- פיענוח:
נעשה דף לקבל ע'ם, טעמו וראו כי טוב י', גם נשמע, נקבל ע' מ' ש' [עול מלכות שמים], ולא נפסח על שתי הסעיפים
כאן, ???? מעשה, רצון מוחלט לקבל עול, לצות(?) למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו = טעמו, הגשימו במעשה
וציית ועשה, מבלי לִמוד מהטוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית, ציית ולמד, ???? לעשות מפני יצרו
לא קיים
2) ושמר ואל-הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך, האם לא יקיימו כמ"ש ה' לא שמר בריתו כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה...
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
פתיחתא
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח זגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי' https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92
ביאור:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
המשך פענוח
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה: מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות לא ברורה
רקע:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%96_%D7%99%D7%91
כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ \ ... \ נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה \ נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה \ כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם \ לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%95_%D7%9B%D7%95
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי \ וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי \ אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים \ וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ \ וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת \ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל \ וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ \ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי \ וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%98_%D7%96
אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט, יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%94_%D7%9C%D7%95_%D7%91
פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%93
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A0_%D7%9B%D7%92
האם מכיר היה שלישי ליוסף? https://www.sefaria.org.il/sheets/251305?lang=he
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
פתיחתא
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי' https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92
ביאור:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
---
המשך:
נסיון פענוח של המשך הקטע
2) "נש[?]ר וא[?]-הברית-החסד [קו מתחת ל-"חסד"] אשר נשבע [קו מתחת לאות ב] לאבותיך. הא אם לא יקיימו כנ"ל[?], ה' לא ישמור בריתו, כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה [קו מתחת לצו] ש[?]שמרו, גם לעשות ו[?] שתשמרו אם ישמרו בניך בריתי....
ואם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו דור האלף הא[?]ה[?] ושומר המצוות [3 נקודות כלפי מעלה] שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור
וזה נש[?], אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] פוקד עוון אבות על ב'[נים] [?ע?]שור, אם דור רביעי ?שונאיו - ב?אה, בעוון אבות, ? לפרש שונאיו ו? אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה"
נסיון ביאור:
נשאר (לפרש) [ואת] הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך.
(ומדוע לפרש את הברית כחסד, ועוד לאבותיך) משום שעל תנאי הייתה, שאם לא יקיימו ה' לא ישמור בריתו. מתוך הסתמכות של ה' על "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" שעניינו למען יצווה עליכם שתשמרו וגם יעשה שתשמרו. (ובדומה לעניין זה) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ
(מכאן) שאם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן (ומכאן ב"אור חוזר") עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו (שכתבתי) שומר הברית והחסד[?] לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. (והרי) זהו דור האלף האוהב[?] ושומר המצוות (הנה לנו) שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. וזה נשאר. אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [כעניין] פוקד עוון אבות (פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי) על ב' [ע?]שור, אם דור רביעי ?שנאיו - ב[שו?]אה, בעוון אבות [של?] לפרש שונאיו, וילד (בשואה?) אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה
המשך פענוח
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה: מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות\יות לא ברורה\ות
רקע:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%96_%D7%99%D7%91
כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ \ ... \ נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה \ נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה \ כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם \ לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%95_%D7%9B%D7%95
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי \ וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי \ אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים \ וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ \ וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת \ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל \ וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ \ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי \ וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%98_%D7%96
אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט, יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%94_%D7%9C%D7%95_%D7%91
פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%93
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A0_%D7%9B%D7%92
האם מכיר היה שלישי ליוסף? https://www.sefaria.org.il/sheets/251305?lang=he
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
2) "נש[?]ר וא[?]-הברית-החסד [קו מתחת ל-"חסד"] אשר נשבע [קו מתחת לאות ב] לאבותיך. הא אם לא יקיימו כנ"ל[?], ה' לא ישמור בריתו, כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה [קו מתחת לצו] ש[?]שמרו, גם לעשות ו[?] שתשמרו אם ישמרו בניך בריתי....
ואם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו דור האלף הא[?]ה[?] ושומר המצוות [3 נקודות כלפי מעלה] שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור
וזה נש[?], אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] פוקד עוון אבות על ב'[נים] [?ע?]שור, אם דור רביעי ?שונאיו - ב?אה, בעוון אבות, ? לפרש שונאיו ו? אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה"
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה:
מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות\יות לא ברורה\ות
הצעת קריאה:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
נשאר (לפרש) [ואת] הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך.
(ומדוע לפרש את הברית כחסד, ועוד לאבותיך) משום שעל תנאי הייתה, שאם לא יקיימו ה' לא ישמור בריתו. מתוך הסתמכות של ה' על "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" שעניינו למען יצווה עליכם שתשמרו וגם יעשה שתשמרו. (ובדומה לעניין זה) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ
(מכאן) שאם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן (ומכאן ב"אור חוזר") עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו (שכתבתי) שומר הברית והחסד[?] לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. (והרי) זהו דור האלף האוהב[?] ושומר המצוות (הנה לנו) שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. וזה נשאר. אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [כעניין] פוקד עוון אבות (פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי) על ב' [ע?]שור, אם דור רביעי ?שנאיו - ב[שו?]אה, בעוון אבות [של?] לפרש שונאיו, וילד (בשואה?) אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה
והיה עקב תשמעון, משמעו תוצאה טבעית הכרחית מעקוב המצוות, כעניין המבואר במשלי על הבא אל אשת רעהו שהוא כחותה גחלים אל חיקו ובעקב כך וודאי רגליו תכווינה ובגדיו ישרפו, וחמת בעלה תשפך עליו מתוך עקיבות נפשית טבעית. כמעשה אשת פוטיפר ביוסף [ובפרט לדברי רבי יוחנן שאמר מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו] ככתוב בתורה וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה ... וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ ... וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר והרי הדגש על בגד עוקב לכתוב במשלי וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ ... כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שילשים!!"
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי' https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'". https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92
6 Responses
בדף הראשון כותב יסודות מתמטיקה כנראה [...1) הזמנים (אגפים, בחינות) 2) הנמדדים (קו שטח, שורש במקום - זמן - הגוף) 3) הערך = הז' הופשט, עובדות, .....?
..יצעת(?) אור, גווניו - ובהירותו. 1) דרגות החיים, 2) 8(?) 3) שF(?) ...]
בעמוד הבא- פיענוח:
נעשה דף לקבל ע'ם, טעמו וראו כי טוב י', גם נשמע, נקבל ע' מ' ש' [עול מלכות שמים], ולא נפסח על שתי הסעיפים
כאן, ???? מעשה, רצון מוחלט לקבל עול, לצות(?) למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו = טעמו, הגשימו במעשה
וציית ועשה, מבלי לִמוד מהטוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית, ציית ולמד, ???? לעשות מפני יצרו
לא קיים
2) ושמר ואל-הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך, האם לא יקיימו כמ"ש ה' לא שמר בריתו כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה...
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
פתיחתא
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח זגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי'
https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92
ביאור:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
המשך פענוח
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה: מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות לא ברורה
רקע:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%96_%D7%99%D7%91
כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ \ ... \ נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה \ נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה \ כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם \ לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%95_%D7%9B%D7%95
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי \ וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי \ אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים \ וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ \ וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת \ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל \ וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ \ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי \ וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%98_%D7%96
אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט, יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%94_%D7%9C%D7%95_%D7%91
פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%93
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A0_%D7%9B%D7%92
האם מכיר היה שלישי ליוסף?
https://www.sefaria.org.il/sheets/251305?lang=he
נסיון ביאור:
והיה עקב תשמעון, משמעו תוצאה טבעית הכרחית מעקוב המצוות, כעניין המבואר במשלי על הבא אל אשת רעהו שהוא כחותה גחלים אל חקו ובעקב כך וודאי רגליו תכווינה ובגדיו ישרפו, וחמת בעלה תשפך עליו מתוך עקיבות נפשית טבעית. כמעשה אשת פוטיפר ביוסף [ובפרט לדברי רבי יוחנן שאמר מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו] ככתוב בתורה וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה ... וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ ... וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר והרי הדגש על בגד עוקב לכתוב במשלי וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ ... כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
דף 3-ימין למעלה:
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
פתיחתא
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי'
https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92
ביאור:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
---
המשך:
נסיון פענוח של המשך הקטע
2) "נש[?]ר וא[?]-הברית-החסד [קו מתחת ל-"חסד"] אשר נשבע [קו מתחת לאות ב] לאבותיך. הא אם לא יקיימו כנ"ל[?], ה' לא ישמור בריתו, כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה [קו מתחת לצו] ש[?]שמרו, גם לעשות ו[?] שתשמרו אם ישמרו בניך בריתי....
ואם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו דור האלף הא[?]ה[?] ושומר המצוות [3 נקודות כלפי מעלה] שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור
וזה נש[?], אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] פוקד עוון אבות על ב'[נים] [?ע?]שור, אם דור רביעי ?שונאיו - ב?אה, בעוון אבות, ? לפרש שונאיו ו? אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה"
נסיון ביאור:
נשאר (לפרש) [ואת] הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך.
(ומדוע לפרש את הברית כחסד, ועוד לאבותיך) משום שעל תנאי הייתה, שאם לא יקיימו ה' לא ישמור בריתו. מתוך הסתמכות של ה' על "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" שעניינו למען יצווה עליכם שתשמרו וגם יעשה שתשמרו. (ובדומה לעניין זה) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ
(מכאן) שאם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן (ומכאן ב"אור חוזר") עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו (שכתבתי) שומר הברית והחסד[?] לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. (והרי) זהו דור האלף האוהב[?] ושומר המצוות (הנה לנו) שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. וזה נשאר. אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [כעניין] פוקד עוון אבות (פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי) על ב' [ע?]שור, אם דור רביעי ?שנאיו - ב[שו?]אה, בעוון אבות [של?] לפרש שונאיו, וילד (בשואה?) אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה
רקע והקשרים
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%93
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%99%D7%90_%D7%9C%D7%90
---
המשך פענוח
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה: מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות\יות לא ברורה\ות
רקע:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%96_%D7%99%D7%91
כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ \ ... \ נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה \ נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה \ כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם \ לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%95_%D7%9B%D7%95
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי \ וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי \ אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים \ וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ \ וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת \ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל \ וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ \ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי \ וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%98_%D7%96
אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט, יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%98%D7%94_%D7%9C%D7%95_%D7%91
פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B_%D7%93
וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A0_%D7%9B%D7%92
האם מכיר היה שלישי ליוסף?
https://www.sefaria.org.il/sheets/251305?lang=he
נסיון ביאור:
והיה עקב תשמעון, משמעו תוצאה טבעית הכרחית מעקוב המצוות, כעניין המבואר במשלי על הבא אל אשת רעהו שהוא כחותה גחלים אל חיקו ובעקב כך וודאי רגליו תכווינה ובגדיו ישרפו, וחמת בעלה תשפך עליו מתוך עקיבות נפשית טבעית. כמעשה אשת פוטיפר ביוסף [ובפרט לדברי רבי יוחנן שאמר מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו] ככתוב בתורה וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה ... וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ ... וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר והרי הדגש על בגד עוקב לכתוב במשלי וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ ... כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
"נעשה בלי לקבל עול מלכות, טעמו וראו כי טוב ה', [שלוש נקודות] גם נשמע, נקבל עול מלכות שמים, ולא נפסח על שתי הסעפים [שלוש נקודות] כאן, ג תנאי מעשה, רצון מוחלט לקבל עול שמים, לציית, למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו, הגשימו במעשה ציית ועשה, מבלי למוד מה טוב המעשה, מה רצתה תורה בו, ואיך לעשותו - למד ועשה לא קבל לציית. ציית ולמד [?] לעשות מפני יצרו לא קיים".
2) "נש[?]ר וא[?]-הברית-החסד [קו מתחת ל-"חסד"] אשר נשבע [קו מתחת לאות ב] לאבותיך. הא אם לא יקיימו כנ"ל[?], ה' לא ישמור בריתו, כי על תנאי היה - ודעתו למען יצווה [קו מתחת לצו] ש[?]שמרו, גם לעשות ו[?] שתשמרו אם ישמרו בניך בריתי....
ואם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו דור האלף הא[?]ה[?] ושומר המצוות [3 נקודות כלפי מעלה] שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור
וזה נש[?], אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [3 נקודות כלפי מעלה] פוקד עוון אבות על ב'[נים] [?ע?]שור, אם דור רביעי ?שונאיו - ב?אה, בעוון אבות, ? לפרש שונאיו ו? אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה"
"3) עקב, כלומר תוצאה טבעית הכרחית, [?אל"ב]עקוב המצות, אם והלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה... אע[?אל"ב] שש[?אל"ב] הר[?אל"ב], כהכרח טבעי, שהרי חמה קנאת גבר - טבעי נפש[? אל"ב]
נ'כג. לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שלשים!!"
מקראה:
מל"ב = מילה לא ברורה \ אל"ב = אות\יות לא ברורה\ות
הצעת קריאה:
נעשה = עשיה גם בלי קבלת עול מלכות.
נשמע = נקבל עול מלכות שמים.
3 תנאי [ה]מעשה: 1. רצון מוחלט לקבל עול שמים 2. לציית 3. למוד איך לעשותו, שימלא מטרתו המכוון בו=טעמו
ולפיכך:
הגשימו במעשה - ציית ועשה מבלי למוד מה טוב המעשה [כלומר] מה רצתה תורה בו ואיך לעשותו
למד ועשה - לא קבל לציית.
ציית ולמד [?] לעשות - מפני יצרו לא קיים
[ונשמע-משמעת-ציות-קבלת עול מלכות שמים]
נשאר (לפרש) [ואת] הברית-החסד אשר נשבע לאבותיך.
(ומדוע לפרש את הברית כחסד, ועוד לאבותיך) משום שעל תנאי הייתה, שאם לא יקיימו ה' לא ישמור בריתו. מתוך הסתמכות של ה' על "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" שעניינו למען יצווה עליכם שתשמרו וגם יעשה שתשמרו. (ובדומה לעניין זה) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ
(מכאן) שאם ברית ושבועה כך, זכות אבות לא כל שכן (ומכאן ב"אור חוזר") עושה חסד לאלפים, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. זהו (שכתבתי) שומר הברית והחסד[?] לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. (והרי) זהו דור האלף האוהב[?] ושומר המצוות (הנה לנו) שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. וזה נשאר. אם לטובה כך, לרעה לא כל שכן [כעניין] פוקד עוון אבות (פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי) על ב' [ע?]שור, אם דור רביעי ?שנאיו - ב[שו?]אה, בעוון אבות [של?] לפרש שונאיו, וילד (בשואה?) אפשר צדיק שנכשל בעוון. 2) ?, לשונאיו רק עובדי עבודה זרה
והיה עקב תשמעון, משמעו תוצאה טבעית הכרחית מעקוב המצוות, כעניין המבואר במשלי על הבא אל אשת רעהו שהוא כחותה גחלים אל חיקו ובעקב כך וודאי רגליו תכווינה ובגדיו ישרפו, וחמת בעלה תשפך עליו מתוך עקיבות נפשית טבעית. כמעשה אשת פוטיפר ביוסף [ובפרט לדברי רבי יוחנן שאמר מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו] ככתוב בתורה וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה ... וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה \ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ ... וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה \ וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ \ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר והרי הדגש על בגד עוקב לכתוב במשלי וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד \ הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה \ אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה \ כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ ... כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם
מכאן לא ברורה כוונתו להדהוד של פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים (עַל שִׁלֵּשִׁים) [שאותו הזכיר בפירוש בפסקה הקודמת 2)]
"נ'כג [=פרק נ, פסוק כג. בבראשית]: וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף [ותרגם אונקלוס] וַחֲזָא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנִין תְּלִיתָאִין אַף בְּנֵי מָכִיר בַּר מְנַשֶּׁה אִתְיְלִידוּ וְרַבִּי יוֹסֵף . לאפרים = מבני אפרים בני שלשים = גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (ורבי יוסף) [3 נקודות כלפי מעלה] מנשה בנו, מכיר בן בנו, בני מכיר = בני שילשים!!"
רקע והקשר לקטע הראשון:
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93_%D7%96
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד (שיר השירים ב, ג) כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A4%D7%97_%D7%90
"...והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה... אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת ... אינו מחסידי אומות העולם [א]לא מחכמיהם".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%97_%D7%99%D7%90
"וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" [ובתוספות] "נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%90
[רד"ק] טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יקרא 'טעם'; וכן "טעמה כי טוב סחרה" (מש' לא , יח); כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו , אם מר אם מתוק , אם מלוח אם תפל. וראו - גם במראה השכל; או במראה העין , במה שתראו בעיניכם. [מאירי] ועל זה [= פסוק קודם. והשווה רמב"ם פ"ו מהלכות תפילין ומזוזה הי"ג] אמר: טעמו וראו. ולשון 'טעם' בזה הוא משל על ידיעה מושכלת , כדרך "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (יש' מ , כו); כלומר: השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה , ואז יוָדע לכם כי טוב יי'
https://www.mgketer.org/tanach/27/34/9
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ... כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%A2
משנה ברורה (ס"ק ז) "דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א' כונת הלב למצוה עצמה, וב' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד' כמו שכתב הב"ח בסי' ח' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה ... רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה. ולמצוה מן המובחר כו"ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים: ראב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר"א על הא דאיתא בסימן ח'".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%99%D7%92_%D7%92